ויקהל

נפש החיים
הגהה: ובזה יבואר מאמרם ז"ל ריש פרק הרואה אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. יהיב חכמתא לחכימין (דניאל, ב) ולכאורה יפלא. דא"כ חכמה הראשונה מאין תמצ' אצל האד'. אמנם הענין. כי כתוב מפורש שגם הירא' נקראת חכמה כמ"ש (איוב, כח) ויאמר לאד' הן ירא' ה' היא חכמה. והוא מטעם הנ"ל. שהוא אוצרו הטוב של החכמה שתשתמר ותתקיים בה ז"ש שאין הקב"ה נותן ומשפיע חכמה העליונה של התורה. שתתקיים אצלו ויהא תלמודו בידו. אלא למי שיש בו חכמה היינו אוצר היראה. שהיא מוכרחת שתקדם אצל האדם כנ"ל.

 וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה. איוב

אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה

ברכות – דף נ"ה עמוד א

 שנאמר: (דניאל ב, כא) "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה [נתן חכמה לחכמים, ודעה ליודעי בינה]".

שמע רב תחליפא בר מערבא, ואמרה קמיה דרבי אבהו[לפני רבי אבהו], אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה [אתם משם שונים לה], אנן מהכא מתנינן לה [אנחנו מכאן שונים לה], דכתיב: (שמות לא, ו) "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".

כי תשא

HOT AIR 0:07

7:56 there are only 12 arrangments of shem הויה NOT 24 [only shem Adnuth]

8:08 Blowing the Shofar you DON'T HAVE TO think of different angels' rather think to be mekayem the mitzvath hashem!


9:00 Betzalel got married at 8 years old? where do you take this from?


10:22

על פי המדרש, אפרת אשתו השנייה של כלב היא מרים הנביאה אחות משה. עוד מוסיף המדרש ש-בתיה בת פרעה הייתה גם היא אשת כלב, בעלה נקרא בדברי הימים מרד כיוון שמרד בעצת המרגלים.

בפרק ב' בדברי הימים א', מוזכר כלב בן חצרון, בן לשבט יהודה המקושר גם הוא לחברון ולסביבתה. המדרש מקשר בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, וטוען כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, שפנה מעצת המרגלים. על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת, שהיא על פי המדרש מרים אחות משה. בנם של כלב ואפרת היה חור, ונכדו של חור - בצלאל בן אורי, מבוניהמשכן. המדרש מחשב שכדי שבצלאל יהיה מבוגר דיו בעת בניית המשכן, כלב היה צריך להוליד אותו כשהיה בן 6.

11:08 Moshe smashed the Luchos after he let them off his hands? where does it say?

12:24 on of 24th of hechra of a litra Rshi says LAV DAVKA!

16:47 Betzalel was 8 when he got married where did you see that, you say it 7 times!

17:02 Shlomo was 12 when he became king and 5 years later he was 16?

18:10 You can't crush up a little piece of gold...? the Egel was not a little piece of gold. And yes he crushed it.

18:31 If one did worship the Egel and took the drink HE DID'T DIE Moshe had to kill him? This is not what Rashi says.

וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. 
שלש מיתות נדונו שם 
אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, 
עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, 
לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:

20:56 HIDARKON waht's that! הדרוקן


הדרוקן מקור השם הוא מילה יוונית שמשמעותה מים. חז"ל תיארו שלוש צורות קליניות של מחלה זו^[123], כשהביטוי העיקרי הוא נפיחות כללית, או נפיחות הבטן^[124], ולחולים אלו יש ירוקת פנים^[125], וכנראה הכוונה לחיוורון^[126]. הדרוקן הוא אחד המצבים הגורמים למוות פתאומי^[127]. ואמנם כאשר סיבת הבצקות היא אי-ספיקת לב, ישנה סבירות למוות פתאומי^[128].

21:21 not sure if 3000 died כף הדמיון

21:31 Moshe Killed them with a sward [where do you take this from]

 וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

22:04 they got 2 crowns by נעשה ונשמע you claim they where ear rings and that they put in the Egel. Where does it say?

[When] the people heard this bad news, they mourned, and no one put on his finery.		ד. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:
this bad news: that the Shechinah would not rest [upon them] or go with them.		הדבר הרע: שאין השכינה שורה ומהלכת עמם:איש עדיו כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:and no one… his finery: [I.e.,] the crowns given to them in Horeb when they said, “…we will do and we will hear” (Exod. 24:7) (Shab. 88a).

31:15 Shlomo hamelech was 21 when the Mikdash was finished? It took 7.5 years and he was 16 when he started! lets do the math 16+7.5=23.5

 הבנייה נמשכה שבע שנים ומחצה, עד חודש חשוון בשנה האחת עשרה למלכותו31:30  only 91 pesukim in the fist 2 aliyoth ? I counted 92!

1.                וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
2.                {יב} כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:
3.                {יג} זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה:
4.                {יד} כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָה:
5.                {טו} הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
6.                {טז} וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
7.                (פ) {יז} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
8.                {יח} וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם:
9.                {יט} וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
10.              {כ} בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה:
11.              {כא} וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם:
12.              (פ) {כב} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
13.              {כג} וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
14.              {כד} וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין:
15.              {כה} וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:
16.              {כו} וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת:
17.              {כז} וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
18.              {כח} וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
19.              {כט} וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ:
20.              {ל} וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי:
21.              {לא} וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם:
22.              {לב} עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:
23.              {לג} אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:
24.              (ס) {לד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
25.              {לה} וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
26.              {לו} וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
27.              {לז} וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהוָה:
28.              {לח} אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:
29.              {א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
30.              {ב} רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:
31.              {ג} וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:
32.              {ד} לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:
33.              {ה} וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:
34.              {ו} וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:
35.              {ז} אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל:
36.              {ח} וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
37.              {ט} וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ:
38.              {י} וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
39.              {יא} וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ:
40.              (פ) {יב} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
41.              {יג} וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם:
42.              {יד} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
43.              {טו} שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
44.              {טז} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
45.              {יז} בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
46.              (ס) {יח}  שני  וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:
47.              {א} וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
48.              {ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
49.              {ג} וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
50.              {ד} וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
51.              {ה} וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר:
52.              {ו} וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:
53.              (פ) {ז} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
54.              {ח} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
55.              {ט} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
56.              {י} וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
57.              {יא} וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:
58.              {יב} לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
59.              {יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:
60.              {יד} וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ:
61.              (פ) {טו} וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:
62.              {טז} וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:
63.              {יז} וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:
64.              {יח} וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
65.              {יט} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
66.              {כ} וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
67.              {כא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:
68.              {כב} וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא:
69.              {כג} וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
70.              {כד} וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:
71.              {כה} וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם:
72.              {כו} וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:
73.              {כז} וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:
74.              {כח} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
75.              {כט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:
76.              {ל} וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
77.              {לא} וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:
78.              {לב} וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
79.              {לג} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
80.              {לד} וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם:
81.              {לה} וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן:  (ס)
82.              {א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה:
83.              {ב} וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
84.              {ג} אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ:
85.              {ד} וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:
86.              {ה} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ:
87.              {ו} וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:
88.              {ז} וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
89.              {ח} וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:
90.              {ט} וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה:
91.              {י} וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ:
92.              {יא} וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:

32:04 אלה אלוקיך ישראל this is not Kodesh! אלהיך CHAS VESHALOM!!!!

32:52 Yes Micha did the Egel! see below

41:43 the ketoreth was put on the corner? where did you get that?

ז. ומקדים לפניהם זה שדשן המזבח הפנימי ונוטל הטני שבו דשון המזבח ומשתחוה ויוצא וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא וזה שבידו הכף נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף אוהבו או קרובו נותן לו לתוך חפניו זה שנתפזר עם הקטורת שבבזך ומשתחוה ויוצא:

ח. ואומרין לזה המקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש:

44:54 Chur was the son of Betzalel?


47:07 How much is the weight of a shekel one oz? follow thw link

47:28 Oz of silver is not $13 follow link

48:12 Every day they buy a korban 365 daysX2 ??? they didn't buy every day and the year is not 365 days we follow the lunar year.

49:31 Katnim have to give tzedaka? 

52:05 They made a calf because it grows to became a bull and it's the strongest animal?! So why din't they make a BULL! So they made a stubborn animal to represent themselves?

55:16 The mishkan was don by shevet דן because is mispar kotton 9 which is אמת and only with truth cn be built ?! Rashi says a different reazon.

Shlomo Hamelech

Me: correction Shlomo had 700 wifes and 300 pilagshim not 18 4:57 PM

YCS: Real wives ONLY 18 the rest ochlay mishulchano Were poor supported by the Malchus I.e Shlomo 5:37 PM

INCORRECT THEY WHERE RICH 

Me: There is no place that support that he had 18 main wives and 688 not main and 300 pilagshim, the pilagshim perhaps he supported in hunger year but the 700 where aristocratic. 7:47 PM

YCS: Its assur over 18 8:05 PM

Me: The Medrash in Shmos Rabbah states that Shlomo HaMelech [King Solomon] rationalized regarding these laws. He tried to "outsmart" G-d, so to speak, in the application of these laws. Shlomo HaMelech asked himself, "Why did G-d command that a King should not have too many wives? Is it not because the Torah is concerned that they might cause his heart to go astray?" (After all, this is one of the few times where the Torah explicitly states the reason for a command.) "For me, however, this will not be a problem. I can marry many wives, without being affected. I can handle it!" Shlomo HaMelech, in fact, married 1000 wives. Rav Shimon Schwab zt"l (1980-1995) offers a beautiful insight into this Medrash. The grammatical translation of the expression "Lo Yarbeh lo nashim" is "HE should not have too many wives". Had the pasuk [verse] been written in the second person it would have said "Lo Sarbeh lecha nahsim" (YOU should not have too many wives) 8:08 PM

YCS: So its a medrash 8:12 PM

Me: According to the Bible, Solomon had 700 wives and 300 concubines. The wives are described as foreign princesses, including Pharaoh's daughter and women of Moab, Ammon, Sidon and of the Hittites. 8:17 PM

YCS: You believe in the bible? 8:18 PM

Me: Yes Malochim 1 11 8:19 PM

YCS: So the last 2 Pesukim in Koheles is a lie and he is a hypocrite 8:40 PM

Yes, Chazal almost put him in Cherum! see above ^

שאלה:

שלמה המלך הוא החכם מכל אדם. מדוע מלכתחילה הוא נשא 1000 נשים שהוא ידע שזה איסור שאחר כך הם החטיאו אותו לעבודה זרה? נכון שהוא רצה לקשור קשרי מסחר עם כל העולם אבל השם יתברך התריע לו, לפני, מהם האיסורים שאסורים למלך.

תשובה:

אע"פ שנאמר בתורה שהמלך "לא ירבה לו נשים", רבותינו בגמרא נחלקו כמה נשים מותר למלך לשאת. ודעת רבי יהודה שמותר לו כמה שירצה כל עוד אין הם מסירות אל ליבו מאחרי ה'. ולא בא הפסוק לאסור אלא נשים המסירות את ליבו. 

ודעת רבי שמעון שאפילו אחת ומסירה את לבבו אסור, והפסוק בא לומר שאפילו נשים כשרות כאביגיל אסור למלך להרבות. 

ופסקו הפוסקים שמותר למלך לשאת עד שמונה-עשרה נשים (רמב"ם וספר החינוך) אלא שנחלקו (הרמב"ם והראב"ד) אם מותר לו להוסיף עליהן פלגשים.

מכל מקום כבר פירשו לנו רבותינו בגמרא שהטעם שנשא שלמה נשים רבות אינו מפני שהוא מצא היתר לכך, אלא מפני שסמך על חוכמתו המרובה, וסבר שאע"פ שהתורה הזהירה מפני לקיחת נשים רבות, שמא יטו את לבבו מאת ה', הוא יקח ולא יטה. 

וז"ל הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב): "ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מלכים א' י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א', י"א י') ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו". 

כל כך הייתה גדולה חוכמתו, עד שהוא סבר שאין מי שיוכל לשכנעו לסור לאחרי ה', שהרי בחוכמתו תמיד יוכל להסביר לעצמו ולאחרים מדוע צריך לעבוד את ה'. אולם אפילו הוא נכשל, וגם החכם באדם, שודאי יודע היה בשכלו שצריך לעבוד את ה' נטה אחר רגשותיו לנשיו, ונטה לבבו מעם ה'. 

ולקח גדול למדנו מכאן, שאין עצה ואין תבונה לנגד ה', ואפילו החכם באדם, אינו יכול לסמוך על חוכמתו והבנתו, ובמקום שהזהירה תורה עליו לחוש לכך כמו שאר האדם. וקל וחומר אנו, שאין חוכמתנו מגיעה לחוכמתו.

1. 
   
2. 
   
3. 
   
4. 
   
5. 
   
6. הרמב"ן טוען שלכל המצוות יש טעם, ומביא את ההוכחות הבאות:

א.     מסכת סנהדרין: "מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם (שלמה המלך)". מסקנה- יש טעמים לתורה, למצוות.

לפי הגמרא היו שתי מצוות שנכשל בהן שלמה המלך, מכיוון שנתגלה טעמם (התורה כתבה את הסיבה שלהן), והוא סמך על עצמו שהוא לא יגיע לכך. הוא הרבה סוסים, כי סמך על עצמו שלא ישוב מצרים, ובסוף זה גרם לו לעשות זאת. הוא הרבה נשים כי סמך על עצמו שלא יסיטו אותו לע"ז, ובסוף נכשל בחטא.

שבת נו:

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים א יא, ד) ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא אלא מה אני מקיים (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ההיא כרבי נתן דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו והכתיב כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך והכתיב (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה אלא מעתה (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' שבקש לבנות ולא בנה אלא דבנה הכא נמי דבנה אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג, יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו' אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי והכתיב (מלכים א יא, ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה' אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה' אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית ולא מיחה בה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי] במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון:

סיכום

כל האומר:	ראובן חטא	בני עלי חטאו	בני שמואל חטאו	דוד חטא	שלמה חטא	יאשיהו חטא
לכאורה, נראה שהם חטאו כי כתוב:	"..וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו.."	"אשר ישכבון את הנשים"	"ויטו אחרי הבצע"	"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע"	א."ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו לאלוקים אחרים" .ב."אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב".ג."ויעש שלמה הרע בעיני ה'"
אבל זה לא נכון כי:	כתוב: "ויהיו בני יעקב שנים עשר". כלומר, שכולם היו צדיקים במידה שווה. וכמו שאצל שאר הבנים לא כתוב שהם חטאו, כך גם לא ראובן. ) שבט ראובן קילל בהר עיבל את השוכב עם אשת אביו. ורבי שמעון בן אלעזר אומר שצדיק שנלחם בחטא לא יחטא באותו החטא.	דעת רב: נאמר:" אחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס..", אם פנס חטא בניאוף, איך יתכן שהוא מוזכר בשושלת יוחסין לאדם צדיק? הרי כבר נאמר "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב.." ואז מקישים שכמו שפנחס לא חטא, כך גם חפני לא חטא. דעה שנייה: פנחס אכן לא חטא, אבל חפני כן חטא, אפשר לראות שרק אחד מהם חטא משום שהכתוב מתאר את חטאיהם בכתיב חסר או לשון יחיד: "אשר ישכבן" (לא ישכבון), רב נחמן בר יצחקמזכיר שכתוב: "אל בני כי לא טובה השמועה" (בני ולא בניו).	כתוב: "כאשר זקן שמואל ובניו לא.. ובניו לא הלכו בדרכיו" הם לא הלכו בהליכותיו הטובות. אך מבחינת הימנעות מחטאים הם היו כמותו.	1) כתוב: "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו.." לא ייתכן שה' תמיד איתו והוא חטא? 2) רבי אמר: נתן מוכיח את דוד על חטאו במילה "לעשות" ולא ויעש. כלומר, שדוד רצה לחטוא אך לא יצא לו. 3) רב יוסף: נתן מדגיש שאוריה מת בחרב בני-עמון. כמו שדוד לא נענש על מותם של ההרוגים במלחמת בני-עמון, כך גם דוד לא נענש על מות אוריה.	רבי נתן אומר שכתוב: "כלבב דוד אביו", כמו שדוד לא חטא, כך גם הוא לא חטא.	כי כתוב: "ויעש הישר והטוב בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו..", הוא תמיד עבד את ה', וכמו דוד, אף פעם לא חטא.
אז מה באמת קרה?	ראובן הפך את יצועי בלהה כי הוא לא רצה שתהיה עוד צרה לאימו (בנוסף לרחל). יש אומרים שהייתה שם מיטה נוספת לשכינה וגם אותה ראובן הפך	לפי רב: הם התרשלו בהקרבת קיני יולדות וזבות. לפי רב נחמן בר יצחק: רק חפני חטא.	הם לא הסתובבו בישראל לחפש בעלי דין כמו שמואל. אלה התיישבו בעריהם כדי שיותר ישלמו להם כדי שיבואו לשפוט בערים מחוץ לעירם.רבי יהודה אומר שהם הטילו על בעלי בתים לפרנסם. רבי מאיר אומר שהם ביקשו ממעשר ראשון וכמובן נתנו להם שהיו שופטים. רבי עקיבאאומר: נטלו יותר ממה שראוי שהם ייקחו מהמעשר. רבי יוסיאומר שנטלו יותר ממה שראוי ממתנות הלווים.	הרג אוריה- אוריה היה מורד במלכות, הוא הרי אמר "אדוני יואב" מול המלך. משמע, הוא רואה כבעל הסמכות גם מול המלך. בעילת בת-שבע- היוצאים למלחמה נותנים גט כריתות לנשותיהם. לכן היא לא הייתה אשת איש באותו הזמן.	לפי סדר הפסוקים שמתארים את חטאיו בשורה השניה: א. נשיו רצו להטות לבבו, אך הוא לא נטה. ב. הוא רצה לבנות במה לאלילי מואב אך הוא לא בנה. ג. נשיו עבדו ע"ז, אך זה מיוחס לשלמה משום שהוא לו מיחה בנשותיו.	מגיל שמונה הוא ישב בדין עד שבגיל שמונה עשרה התגלה מחדש ספר התורה. הוא דקדק בו וראה שיש חשש שהיו לו טעויות בדינים שהוא דן עד אז. אז הוא החזיר את כל התשלומים ששולמו בעקבות פסקיו לבעליהם.
הוא נענש על:	מניעת אביו מלשכב עם בלהה, ובגלל זה הוא כאילו בעלה. לפי הדעה השנייה, גם בזלזול בשכינה.	רב אמר: הם עיכבו את הנשים מלשוב לבעליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו בעלום.	לפי הדעה הראשונה: הם הטריחו הרבה מבני ישראל בשביל כסף. ר' יהודה: הם יצרו מצב שהם עשויים להיות מוטים לבעלי הבתים. רבי מאיר ורבי עקיבא: היה ראוי שייקחו פחות ויתנו יותר ללויים עניים. רבי יוסי: הלווים לא אמורים לקחת את המתנות בזרוע אלא לקבל מהכהן.	היה עליו לדון את אוריה בבית-דין ולא ע"י בני-עמון.	שרצה לבנות מזבח או שלא מיחה בנשיו שעבדו עבודה זרה.	אין
קושיא נוספת	נאמר על ראובן שהוא "פחז כמים" אז יש פרשנים שאומרים ש"פחז" זה ראשי תיבות שמבטאים שהוא אכן חטא: רבי אליעזר- פזתה (הייתה פזיז), חבתה (חבתה בחטא), זלתה (זלזלת).רבי יהושע- פסעתה על דת, חטאת, זניתה,פירשת מלחטוא.	סתירה לדעת רב נחמן בר יצחק: אומר שיש מקומות שבהם כן מתייחסים לחטאיהם של חפני ופנחס בלשון רבים: "מעבירים" (ולא "מעבירם"), בני בליעל (ולא "בן בליעל")	אין	דוד קיבל לשון הרע כשציבא אמר לו שמפיבושת שמח על מרד אבשלום וחולם שדוד ימות כדי שמפיבושת יירש את הממלכה.	כנגד הטענה שמניסוח הפסוק רואים ששלמה רצה לבנות במה אך לא בנה, יוצא שגם יהושוע רצה לבנות מזבח ולא בנה כי כתוב "אז יבנה יהושע מזבח לה'"	משתמע שיאשיהו לקח כסף מזה שזיכה לזה שחייב, ייתכן שחלק ממשפטיו היו צודקים ואז הוא גוזל את מי שזיכה וקיבל כסף צודק.
תשובה לקושיה	יש פרשנים שנותנים ראשי תיבות אחרים: רבן גמליאל-פיללת (התפללתה לא לחטוא), חלתה (חשתה חולי גדול מהתאפקות לא לחטוא), זרחה תפלתך (תפילותיך נענו ולא חטאתה). יש דעות שאומרות להפוך את סדר האותיות מ"פחז" ל"זחפ" ואז ראשי התיבות הן: רבי אלעזר המודעי-זעזעתה (יראתה לחטוא), הרתעתה (נרתעתה מהחטא), פרחה חטא ממך. רב ירמיה בר אבא- זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול (מרוב חשק לחטוא).	רב יהושע בן רב הונא אומר שכתוב "מעבירם", ועל הטענה שכתוב "בני בליעל" אומרים שבגלל שפנחס לא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.	אין	שמואל (אמורא) אמר: דוד ראה אותו כשהוא חזר שהוא נראה אבל. הוא הגיע למסקנה שציבא דיבר אמת מראיה ולא רק מלשון הרע.	רבי יוסי אומר שההוכחה לכך שהפסוק לא מוכיח ששלמה בנה את המזבחות הוא לא מניסוח הפסוק. אלא זה כי כתוב שיאשיהו הרס את הבמות שבנה שלמה. אבל לא ייתכן שהבמות שניבנו בתקופת שלמה שרדו עד יאשיהו משום שהיו לפניו את יהושפט ואסא שגם הסירו את כל הבמות. מכך אנו רואים שעל-אף שהבמות לא נהרסו על-ידי יאשיהו, הריסתם מיוחסת ליאשיהו כי הוא היה רוצה להורסם. כך גם מייחסם לשלמה את בנית הבמות על-אף שהוא לא בנה אלא רק רצה לבנות.	לא. הוא שילם מביתו.