Shlomo Hamelech

Me: correction Shlomo had 700 wifes and 300 pilagshim not 18 4:57 PM

YCS: Real wives ONLY 18 the rest ochlay mishulchano Were poor supported by the Malchus I.e Shlomo 5:37 PM

INCORRECT THEY WHERE RICH 

Me: There is no place that support that he had 18 main wives and 688 not main and 300 pilagshim, the pilagshim perhaps he supported in hunger year but the 700 where aristocratic. 7:47 PM

YCS: Its assur over 18 8:05 PM

Me: The Medrash in Shmos Rabbah states that Shlomo HaMelech [King Solomon] rationalized regarding these laws. He tried to "outsmart" G-d, so to speak, in the application of these laws. Shlomo HaMelech asked himself, "Why did G-d command that a King should not have too many wives? Is it not because the Torah is concerned that they might cause his heart to go astray?" (After all, this is one of the few times where the Torah explicitly states the reason for a command.) "For me, however, this will not be a problem. I can marry many wives, without being affected. I can handle it!" Shlomo HaMelech, in fact, married 1000 wives. Rav Shimon Schwab zt"l (1980-1995) offers a beautiful insight into this Medrash. The grammatical translation of the expression "Lo Yarbeh lo nashim" is "HE should not have too many wives". Had the pasuk [verse] been written in the second person it would have said "Lo Sarbeh lecha nahsim" (YOU should not have too many wives) 8:08 PM

YCS: So its a medrash 8:12 PM

Me: According to the Bible, Solomon had 700 wives and 300 concubines. The wives are described as foreign princesses, including Pharaoh's daughter and women of Moab, Ammon, Sidon and of the Hittites. 8:17 PM

YCS: You believe in the bible? 8:18 PM

Me: Yes Malochim 1 11 8:19 PM

YCS: So the last 2 Pesukim in Koheles is a lie and he is a hypocrite 8:40 PM

Yes, Chazal almost put him in Cherum! see above ^

שאלה:

שלמה המלך הוא החכם מכל אדם. מדוע מלכתחילה הוא נשא 1000 נשים שהוא ידע שזה איסור שאחר כך הם החטיאו אותו לעבודה זרה? נכון שהוא רצה לקשור קשרי מסחר עם כל העולם אבל השם יתברך התריע לו, לפני, מהם האיסורים שאסורים למלך.

תשובה:

אע"פ שנאמר בתורה שהמלך "לא ירבה לו נשים", רבותינו בגמרא נחלקו כמה נשים מותר למלך לשאת. ודעת רבי יהודה שמותר לו כמה שירצה כל עוד אין הם מסירות אל ליבו מאחרי ה'. ולא בא הפסוק לאסור אלא נשים המסירות את ליבו. 

ודעת רבי שמעון שאפילו אחת ומסירה את לבבו אסור, והפסוק בא לומר שאפילו נשים כשרות כאביגיל אסור למלך להרבות. 

ופסקו הפוסקים שמותר למלך לשאת עד שמונה-עשרה נשים (רמב"ם וספר החינוך) אלא שנחלקו (הרמב"ם והראב"ד) אם מותר לו להוסיף עליהן פלגשים.

מכל מקום כבר פירשו לנו רבותינו בגמרא שהטעם שנשא שלמה נשים רבות אינו מפני שהוא מצא היתר לכך, אלא מפני שסמך על חוכמתו המרובה, וסבר שאע"פ שהתורה הזהירה מפני לקיחת נשים רבות, שמא יטו את לבבו מאת ה', הוא יקח ולא יטה. 

וז"ל הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב): "ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מלכים א' י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א', י"א י') ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו". 

כל כך הייתה גדולה חוכמתו, עד שהוא סבר שאין מי שיוכל לשכנעו לסור לאחרי ה', שהרי בחוכמתו תמיד יוכל להסביר לעצמו ולאחרים מדוע צריך לעבוד את ה'. אולם אפילו הוא נכשל, וגם החכם באדם, שודאי יודע היה בשכלו שצריך לעבוד את ה' נטה אחר רגשותיו לנשיו, ונטה לבבו מעם ה'. 

ולקח גדול למדנו מכאן, שאין עצה ואין תבונה לנגד ה', ואפילו החכם באדם, אינו יכול לסמוך על חוכמתו והבנתו, ובמקום שהזהירה תורה עליו לחוש לכך כמו שאר האדם. וקל וחומר אנו, שאין חוכמתנו מגיעה לחוכמתו.

1. 
   
2. 
   
3. 
   
4. 
   
5. 
   
6. הרמב"ן טוען שלכל המצוות יש טעם, ומביא את ההוכחות הבאות:

א.     מסכת סנהדרין: "מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם (שלמה המלך)". מסקנה- יש טעמים לתורה, למצוות.

לפי הגמרא היו שתי מצוות שנכשל בהן שלמה המלך, מכיוון שנתגלה טעמם (התורה כתבה את הסיבה שלהן), והוא סמך על עצמו שהוא לא יגיע לכך. הוא הרבה סוסים, כי סמך על עצמו שלא ישוב מצרים, ובסוף זה גרם לו לעשות זאת. הוא הרבה נשים כי סמך על עצמו שלא יסיטו אותו לע"ז, ובסוף נכשל בחטא.

שבת נו:

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים א יא, ד) ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא אלא מה אני מקיים (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ההיא כרבי נתן דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו והכתיב כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך והכתיב (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה אלא מעתה (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' שבקש לבנות ולא בנה אלא דבנה הכא נמי דבנה אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג, יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו' אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי והכתיב (מלכים א יא, ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה' אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה' אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית ולא מיחה בה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי] במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון:

סיכום

כל האומר:	ראובן חטא	בני עלי חטאו	בני שמואל חטאו	דוד חטא	שלמה חטא	יאשיהו חטא
לכאורה, נראה שהם חטאו כי כתוב:	"..וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו.."	"אשר ישכבון את הנשים"	"ויטו אחרי הבצע"	"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע"	א."ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו לאלוקים אחרים" .ב."אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב".ג."ויעש שלמה הרע בעיני ה'"
אבל זה לא נכון כי:	כתוב: "ויהיו בני יעקב שנים עשר". כלומר, שכולם היו צדיקים במידה שווה. וכמו שאצל שאר הבנים לא כתוב שהם חטאו, כך גם לא ראובן. ) שבט ראובן קילל בהר עיבל את השוכב עם אשת אביו. ורבי שמעון בן אלעזר אומר שצדיק שנלחם בחטא לא יחטא באותו החטא.	דעת רב: נאמר:" אחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס..", אם פנס חטא בניאוף, איך יתכן שהוא מוזכר בשושלת יוחסין לאדם צדיק? הרי כבר נאמר "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב.." ואז מקישים שכמו שפנחס לא חטא, כך גם חפני לא חטא. דעה שנייה: פנחס אכן לא חטא, אבל חפני כן חטא, אפשר לראות שרק אחד מהם חטא משום שהכתוב מתאר את חטאיהם בכתיב חסר או לשון יחיד: "אשר ישכבן" (לא ישכבון), רב נחמן בר יצחקמזכיר שכתוב: "אל בני כי לא טובה השמועה" (בני ולא בניו).	כתוב: "כאשר זקן שמואל ובניו לא.. ובניו לא הלכו בדרכיו" הם לא הלכו בהליכותיו הטובות. אך מבחינת הימנעות מחטאים הם היו כמותו.	1) כתוב: "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו.." לא ייתכן שה' תמיד איתו והוא חטא? 2) רבי אמר: נתן מוכיח את דוד על חטאו במילה "לעשות" ולא ויעש. כלומר, שדוד רצה לחטוא אך לא יצא לו. 3) רב יוסף: נתן מדגיש שאוריה מת בחרב בני-עמון. כמו שדוד לא נענש על מותם של ההרוגים במלחמת בני-עמון, כך גם דוד לא נענש על מות אוריה.	רבי נתן אומר שכתוב: "כלבב דוד אביו", כמו שדוד לא חטא, כך גם הוא לא חטא.	כי כתוב: "ויעש הישר והטוב בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו..", הוא תמיד עבד את ה', וכמו דוד, אף פעם לא חטא.
אז מה באמת קרה?	ראובן הפך את יצועי בלהה כי הוא לא רצה שתהיה עוד צרה לאימו (בנוסף לרחל). יש אומרים שהייתה שם מיטה נוספת לשכינה וגם אותה ראובן הפך	לפי רב: הם התרשלו בהקרבת קיני יולדות וזבות. לפי רב נחמן בר יצחק: רק חפני חטא.	הם לא הסתובבו בישראל לחפש בעלי דין כמו שמואל. אלה התיישבו בעריהם כדי שיותר ישלמו להם כדי שיבואו לשפוט בערים מחוץ לעירם.רבי יהודה אומר שהם הטילו על בעלי בתים לפרנסם. רבי מאיר אומר שהם ביקשו ממעשר ראשון וכמובן נתנו להם שהיו שופטים. רבי עקיבאאומר: נטלו יותר ממה שראוי שהם ייקחו מהמעשר. רבי יוסיאומר שנטלו יותר ממה שראוי ממתנות הלווים.	הרג אוריה- אוריה היה מורד במלכות, הוא הרי אמר "אדוני יואב" מול המלך. משמע, הוא רואה כבעל הסמכות גם מול המלך. בעילת בת-שבע- היוצאים למלחמה נותנים גט כריתות לנשותיהם. לכן היא לא הייתה אשת איש באותו הזמן.	לפי סדר הפסוקים שמתארים את חטאיו בשורה השניה: א. נשיו רצו להטות לבבו, אך הוא לא נטה. ב. הוא רצה לבנות במה לאלילי מואב אך הוא לא בנה. ג. נשיו עבדו ע"ז, אך זה מיוחס לשלמה משום שהוא לו מיחה בנשותיו.	מגיל שמונה הוא ישב בדין עד שבגיל שמונה עשרה התגלה מחדש ספר התורה. הוא דקדק בו וראה שיש חשש שהיו לו טעויות בדינים שהוא דן עד אז. אז הוא החזיר את כל התשלומים ששולמו בעקבות פסקיו לבעליהם.
הוא נענש על:	מניעת אביו מלשכב עם בלהה, ובגלל זה הוא כאילו בעלה. לפי הדעה השנייה, גם בזלזול בשכינה.	רב אמר: הם עיכבו את הנשים מלשוב לבעליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו בעלום.	לפי הדעה הראשונה: הם הטריחו הרבה מבני ישראל בשביל כסף. ר' יהודה: הם יצרו מצב שהם עשויים להיות מוטים לבעלי הבתים. רבי מאיר ורבי עקיבא: היה ראוי שייקחו פחות ויתנו יותר ללויים עניים. רבי יוסי: הלווים לא אמורים לקחת את המתנות בזרוע אלא לקבל מהכהן.	היה עליו לדון את אוריה בבית-דין ולא ע"י בני-עמון.	שרצה לבנות מזבח או שלא מיחה בנשיו שעבדו עבודה זרה.	אין
קושיא נוספת	נאמר על ראובן שהוא "פחז כמים" אז יש פרשנים שאומרים ש"פחז" זה ראשי תיבות שמבטאים שהוא אכן חטא: רבי אליעזר- פזתה (הייתה פזיז), חבתה (חבתה בחטא), זלתה (זלזלת).רבי יהושע- פסעתה על דת, חטאת, זניתה,פירשת מלחטוא.	סתירה לדעת רב נחמן בר יצחק: אומר שיש מקומות שבהם כן מתייחסים לחטאיהם של חפני ופנחס בלשון רבים: "מעבירים" (ולא "מעבירם"), בני בליעל (ולא "בן בליעל")	אין	דוד קיבל לשון הרע כשציבא אמר לו שמפיבושת שמח על מרד אבשלום וחולם שדוד ימות כדי שמפיבושת יירש את הממלכה.	כנגד הטענה שמניסוח הפסוק רואים ששלמה רצה לבנות במה אך לא בנה, יוצא שגם יהושוע רצה לבנות מזבח ולא בנה כי כתוב "אז יבנה יהושע מזבח לה'"	משתמע שיאשיהו לקח כסף מזה שזיכה לזה שחייב, ייתכן שחלק ממשפטיו היו צודקים ואז הוא גוזל את מי שזיכה וקיבל כסף צודק.
תשובה לקושיה	יש פרשנים שנותנים ראשי תיבות אחרים: רבן גמליאל-פיללת (התפללתה לא לחטוא), חלתה (חשתה חולי גדול מהתאפקות לא לחטוא), זרחה תפלתך (תפילותיך נענו ולא חטאתה). יש דעות שאומרות להפוך את סדר האותיות מ"פחז" ל"זחפ" ואז ראשי התיבות הן: רבי אלעזר המודעי-זעזעתה (יראתה לחטוא), הרתעתה (נרתעתה מהחטא), פרחה חטא ממך. רב ירמיה בר אבא- זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול (מרוב חשק לחטוא).	רב יהושע בן רב הונא אומר שכתוב "מעבירם", ועל הטענה שכתוב "בני בליעל" אומרים שבגלל שפנחס לא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.	אין	שמואל (אמורא) אמר: דוד ראה אותו כשהוא חזר שהוא נראה אבל. הוא הגיע למסקנה שציבא דיבר אמת מראיה ולא רק מלשון הרע.	רבי יוסי אומר שההוכחה לכך שהפסוק לא מוכיח ששלמה בנה את המזבחות הוא לא מניסוח הפסוק. אלא זה כי כתוב שיאשיהו הרס את הבמות שבנה שלמה. אבל לא ייתכן שהבמות שניבנו בתקופת שלמה שרדו עד יאשיהו משום שהיו לפניו את יהושפט ואסא שגם הסירו את כל הבמות. מכך אנו רואים שעל-אף שהבמות לא נהרסו על-ידי יאשיהו, הריסתם מיוחסת ליאשיהו כי הוא היה רוצה להורסם. כך גם מייחסם לשלמה את בנית הבמות על-אף שהוא לא בנה אלא רק רצה לבנות.	לא. הוא שילם מביתו.